אני לבד בעולם

זהו. מעכשיו אני, כל כולי, בעסק שלי.

עד אתמול עוד הייתי שכירה (בשלושת החודשים האחרונים רק יומיים בשבוע)

ומעכשיו. זהו.

מצד אחד זה כיף, זה מה שרציתי. זו קפיצת מדרגה לי בעסק,

וזו הצהרה לעולם שמעכשיו העסק הזה מפרנס אותי... (ומפרנס אותי יפה...)

ואני יכולה להתמסר אליו במאה אחוז.

ומצד שני, נשארתי לבד.

כל יום, כל הזמן להתמודד עם אתגרי העסק.

אין כבר ימים שבהם אני עסוקה במשהו אחר, יכולה להתלונן על אחרים, חכמה מהצד ויודעת איך צריך לעשות... אין כבר יותר ימים כאלו.

מעכשיו אני קמה כל בוקר, צריכה לקבוע לי את סדר היום, מה לעשות, איך לעשות

האם זה נכון או לא נכון... ואם בכלל אין לי חשק? ועל מי אתלונן? את מי אאשים במה שלא עובד?

עולה מחשבה שעכשיו אני לבד. לגמרי לבד. לבד בעולם.

ואת המחשבה הזו אני רוצה לחקור.

אני לבד בעולם

א. האם זו האמת? כן בחוויה שלי עכשיו, כן.

כל האנשים האחרים עסוקים בענייניהם ואני... לבד.

ב. האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? לא.

כשאני מסתכלת שוב אני רואה שלא. יש את עדי, יש את קובי וארז ומאור כמובן. והמשפחה שלי. אני לא לגמרי לבד.

ג. איך את מגיבה כשאת מאמינה במחשבה?

אני מרגישה מאד בודדה. עצובה.

מפחדת. מסתגרת עוד. מאד עצובה.

אני חושבת על אנשים אחרים ומדמיינת אותם ביחד. וכמה חמים ונעים להם שם וכמה הם תומכים אחד בשני. והתמונה הזו יוצרת לי חוויה שאני נפרדת מהם.

שהם שם ואני פה ואלו חיים שונים.

ואני גם מרגישה מבולבלת.

כשאין מישהו מולי, אני לא יודעת מי אני. כמו שכשאין מראה מולי אני לא יודעת איך אני נראית.

וזה מבלבל ולא ברור.

מה את מרוויחה מלחשוב את המחשבה?

אני נותנת הגדרה למצב שלי. זה יותר קל מאשר לא לדעת מי אני.

אני חוששת שבלי המחשבה, בלי ההגדרה של מצבי, אהיה מבולבלת ולא יודעת.

נדמה שיותר ברור כשיש למצב שם. כשיש לו הגדרה.

האם המחשבה הזו גורמת לך מתח או שלווה?

היא גורמת אי נוחות, היא גורמת למתח ועצבות.

האם את יכולה למצוא סיבה להרפות מהמחשבה?

כן. אני סקרנית מה יש בלעדיה...

מי תהיי ללא המחשבה?

פתאום אראה את כל האנשים שסביבי. המון המון אנשים.

ואחוש אותם דומים לי, כמוני, מתמודדים עם דברים דומים וזה יצור לי תחושת קרבה לאנשים אחרים.

אני חושבת על אנשים שאני מכירה ואנשים בקבוצות שאני שייכת להם ורואה שהם רוצים לעזור ואפשר לדבר אתם ולשתף ואני חווה את עצמי על אותו המישור...

החוויה הזו מאד נעימה לי. חווית החיבור. החוויה שאני שווה לכולם. זה מאד כיף.

אפשר לנוח בה, בחוויה הזו.

היפוכים

אני לא לבד בעולם

א. יש לי את עדי, קובי, ארז, מאור, אחיותי, אחי, אמא, אפרת

ב. יש לי עם מי לדבר ועם מי להתייעץ ואת מי לשתף אם אני רוצה בכך

ג. יש מציאות שאני סומכת עליה. שלוקחת אותי לאן שלוקחת. נושאת אותי אתה. וכשאני מתמסרת לנשיאתה - אני לא מרגישה לבד.

העולם לבד בי

העולם בתוכי. העולם נראה לפי איך שאני רואה אותו.

כשאני מאמינה שאני לבד - אני לבד.

כשאני מאמינה שאני לא לבד - אני לא לבד.

העולם חי בתוכי ומחשבותיי משתקפות בו.

החשיבה שלי לבד בעולם

אני לבד בחשיבה שלי

א. זו רק מחשבה. ואני יכולה לראות שזה גם נכון וגם לא נכון.

אני לבד בעולם כי ככה זה. כי אף אחד לא יכול להיכנס אלי פנימה לראש ולסדר שם את המחשבות, הרגשות והתפיסות.... רק לי יש גישה ישירה לשם (וגם זה לא בטוח...).

החוויה הזו יכולה להשתנות מרגע לרגע תלוי במחשבה שהנמצאת בראשי באותו הרגע. כמו משחק

ב. בחשיבה שלי אני באמת לבד. כי רק אני יכולה לדעת ולהבין מה בדיוק אני חושבת. אף אחד לא יכול להיכנס לראש שלי.

ג. כל העולם עובר דרך החשיבה שלי. הכל נראה בדיוק לפי האופן שבו אני חושבת.

אני לבד בעולם וזה בסדר

אני לבד בעולם כי ככה זה. כי אף אחד לא יכול להיכנס אלי פנימה לראש ולסדר שם את המחשבות, הרגשות והתפיסות.... רק לי יש גישה ישירה לשם (וגם זה לא בטוח...).